החלטה בתיק בר"ע 49720-11-11

1.   לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר אברהם ברגר ומר איתן מורג; ס"ע 11-11-46114), מיום 27.11.2011, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע את התקיימותה של ישיבת השימוע אליה הוזמנה, בפני מר מוטי ווטרו, מנהל מחוז צפון של המשיבה (להלן - מנהל המחוז).

2.     המבקשת הינה רופאה המועסקת החל מחודש נובמבר 2006 על ידי המשיבה. בשנת 2007 מונתה המבקשת לתפקיד רופאה מרחבית אזור גליל מערבי.

בבקשתה טענה, כי ביום 30.10.2011 זומנה לפגישה למחרת היום אצל מנהל המחוז, מבלי שנאמרה לה מטרת הפגישה. באותה פגישה, לטענת המבקשת, העלה מנהל המחוז בפניה טענות כנגד יחסי האנוש שלה כלפי גורמים שונים במשיבה, לרבות כלפיו, והעמיד בפניה שלוש אפשרויות: להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים; לעבור לתפקיד אחר; להתייצב לשימוע. המבקשת ביקשה שהות לשקול בדבר.

למחרת אותה פגישה, לטענת המבקשת, שלחה המבקשת לסמנכ"ל הרפואה במשיבה, מר ורדי (להלן - סמנכ"ל הרפואה), הצעה באשר לאפשרות שיבוצה בתפקיד אחר., עם העתק למנהל המחוז. סמנכ"ל הרפואה השיב לה כי הנושא בטיפול וכי מתגבש עבודה תפקיד.

ביום 10.11.2011 קיבלה המבקשת זימון לשימוע בפני מנהל המחוז. לבקשת המבקשת נדחה השימוע ליום 30.11.2011. במכתב הזימון לשימוע נכתבו הסיבות לזימונה אליו, וכן צורפו לזימון תכתובות מייל המעידות על עילת השימוע.

המבקשת פנתה אל מנהל המחוז וביקשה כי השימוע לא ייערך בפניו, נוכח השיחה שניהל איתה ביום 31.10.2011. המשיבה הבהירה בתשובתה לפנייה זו, כי מנהל המחוז מוסמך לבצע את השימוע, וכי הוא יעשה כן בלב פתוח ובנפש חפצה, וכי ממילא ההחלטה הסופית תתקבל על ידי המשנה למנכ"ל. עוד השיבה המשיבה, כי מנהל המחוז הוא המנהל הבכיר ביותר במחוז והממונה על המבקשת, וכי אין בשיחה שערך עם המבקשת כדי לפגוע בכשרותו לערוך לה את השימוע.

לפיכך פנתה המבקשת אל בית הדין האזורי בבקשה למתן צו מניעה כנגד קיומה של ישיבת השימוע בפני מנהל המחוז.  

3.     בית הדין האזורי קבע, כי דין הבקשה להידחות על הסף, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה, שכן אף אם כל העובדות בבקשה יתבררו כנכונות, אין בה כדי להקים עילה למתן צו מניעה זמני. בית הדין האזורי קבע, כי טענתה היחידה של המבקשת כנגד קיומו של השימוע בפני מנהל המחוז היא השיחה שקיים עימה ביום 31.10.2011.  לדידו של בית הדין, לכאורה, די באמור בבקשה כדי להיווכח שדעתו של מנהל המחוז אינה נעולה, שכן כבר באותה שיחה הציע למבקשת מספר חלופות, שלפחות אחת מהן, ההעברה לתפקיד אחר, נראתה לה, והיא אף פעלה לבדוק את אפשרות יישומה.

בית הדין העיר, כי המבקשת איננה טוענת כנגד הבחירה בחלופת השימוע, אלא רק כנגד קיומו בפני מנהל המחוז, ומשכך לא מצא בבקשה כל עילה להתערבות בסדרי עבודתה של המשיבה. לפיכך קבע בית הדין האזורי, כי מן הראוי ליתן בידי המשיבה את האפשרות לשמוע בלב פתוח ובנפש חפצה את טענות המבקשת במסגרת השימוע, ולקבל החלטה מידתית והולמת בנסיבות העניין, וכי למבקשת שמורה הזכות לפנות לבית הדין בשנית, ככל שהדבר יידרש, כנגד ההחלטה שתתקבל על ידי המשיבה, ובכלל זה תוכל להעלות טענות באשר לתקינות ביצוע השימוע בפני מנהל המחוז.

יוער כי לבית הדין האזורי טרם הוגש כתב תביעה בעניין זה. 

4.     בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת, כי בית הדין האזורי התעלם מטענתה לפיה מן הראוי שהשימוע יתקיים בפני סמנכ"ל הרפואה במשיבה, ולא בפני מנהל המחוז. לעניין זה טענה המבקשת, כי המשיבה שלחה לה את הנהלים הקיימים אצלה באשר לעריכת שימוע לעובדים, אולם בנהלים אלה מצויין בפירוש כי הם חלים לגבי כלל העובדים במשיבה, למעט רופאים. לטענת המבקשת, קיים אצל המשיבה נוהג לקיים לרופא שימוע בפני רופא בכיר יותר, ברמה של סמנכ"ל הרפואה, ולא בפני מנהל המחוז שהוא גורם מנהלי. ראיה לנוהג זה שקיים לטענת המבקשת אצל המשיבה, ניתן למצוא, לטענתה, במקרה אחר של פיטורי רופא, בו התקיים השימוע בפני סמנכ"ל הרפואה (ס"ע 6459-09-10 ד"ר חלפון - קופ"ח לאומית). עוד טענה המבקשת, כי מהשיחה שניהל עימה מנהל המחוז עולה בבירור כי דעתו נעולה.

5.     לאחר שנתתי דעתי לבקשה, אני מחליט לדחותה. ככלל, ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים, אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כ"ט 244 (1995)).

לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי. באשר לטענת המבקשת כי דעתו של מנהל המחוז בעניינה נעולה, ייאמר כי לא מצאתי מקום בעניין זה להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי, לפיה השיחה שהתקיימה ביום 31.10.2011 בין מנהל המחוז למבקשת אינה מצביעה על נעילת דעתו של מנהל המחוז. נראה, כי באותה פגישה העלה מנהל המחוז בפני המבקשת את התלונות באשר ליחסי האנוש שהועלו כנגדה, ופרש בפניה את אפשרויות הפעולה שעומדות בפניה. מטענות המבקשת עצמה עולה, כי לכאורה אין בשיחה זו כדי להעיד על כך שמנהל המחוז גמר בדעתו לפטר את המבקשת. 

באשר לטענת המבקשת כי מן הראוי כי השימוע ייערך בפני סמנכ"ל הרפואה ייאמר, כי אמנם, בית הדין האזורי לא הכריע בטענה זו, אולם אין בכך הצדקה להתערבות בהחלטתו או למתן צו מניעה כנגד עריכת השימוע במתכונת בה הוא מתוכנן. ואבאר דבריי. מעיון בחומר התיק עולה, כי כחלק מחליפת המכתבים ביניהם, שלח ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת את הנהלים העוסקים בהליך שימוע לעובדי הקופה, בהם נכתב כי אין הם חלים על רופאים. עם זאת, במכתבו הבהיר ב"כ המשיבה, כי אין לקופה נהלים כתובים אחרים בכל הנוגע לעריכת שימוע לרופאים, וכי למעשה מיושמים הנהלים האמורים, בהתאם לחוקת העבודה.

המבקשת ניסתה לתמוך טענתה כי הנוהג לגבי רופאים הוא כי השימוע נערך בפני סמנכ"ל הרפואה במשיבה, באותו מקרה שנדון בעניין חלפון המוזכר לעיל. אלא, שאין בעובדה שבמקרה אחר התקיים שימוע בפני סמנכ"ל הרפואה כדי להעיד על נוהג בשלב מוקדם זה של ההליך, שכן עובדות המקרה בעניינו של ד"ר חלפון אינן פרושות בפניי במלואן, ואין לדעת מדוע נקבעה ישיבת השימוע בעניינו דווקא בפני סמנכ"ל הרפואה. מעבר לנדרש ייאמר, כי מעיון בהחלטת בית הדין האזורי בעניינו של ד"ר חלפון  ניתן ללמוד כי היו מספר הליכים בעניינו, וכי הטענות לגבי תפקודו היו מקצועיות. בענייננו, על פני הדברים, הטענות כנגד המבקשת הינן בתחום יחסי האנוש ולא בתחום תפקודה המקצועי, כך שלכאורה, ההחלטה לערוך את השימוע בפני מנהל המחוז, שהוא גורם מנהלי, ולא בפני סמנכ"ל הרפואה, אינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבותנו, לעת הזו.

טרם סיום מופנית המבקשת להערתו של בית הדין האזורי, לפיה ככל שיהיו לה טענות כנגד הליך השימוע או כנגד ההחלטה שתתקבל לאחריו, פתוחה בפניה הדרך לפנות שנית לבית הדין האזורי.

6.     סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' כסלו התשע"ב (28 נובמבר 2011), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: